כאשר אתם שומעים "חנוכה" מהי התמונה הראשונה שעולה בראשכם? האם זאת משפחה מדליקה חנוכיה? אור? מכבים? במשך הרבה שנים אצלי זאת הייתה תמונה של סופגניה.
בשנים שנאבקתי בעודף משקל, כל חיי סובבו סביב נושא אחד עיקרי – האוכל. כל חנוכה הייתי בסחרור של ציפייה ופחד ממה שיהיה עם המאכלים המסורתיים. הרגשות היו נעים בין "איזה כיף, יהיו סופגניות" לבין "איזה פחד, יהיו סופגניות ואיך אצליח להתאפק". וכל זה היה עוד לפני שהסופגניות עברו "הנדסה גנטית" של מאפיות משובחות עם ריבוי שכבות וטעמים.
אז, הייתי אומרת לכם שאם אצליח להימנע מסוכר במשך יום אחד זה יהיה נס. חשבתי שלאכול סופגניות במידה זה רק עניין של כוח רצון ומשמעת עצמית ולכן כל חנוכה הסתיימה בעוד כישלון בדיאטה. לא ידעתי שככול שאני אוכלת יותר ככה אני רוצה יותר, ושעבורי (ומסתבר שרבים אחרים) אין דבר כזה "לאכול סופגניות במידה", כי המוח שלי מגיב אחרת.
היום אני חיה אחרת. מזה עשרים ושתיים שנים נפרדתי לשלום מסופגניות, ובכלל מסוכר וקמח, ובזכות זה השתחררתי מסחרור הציפייה והפחד סביב האוכל. היום, אני רגועה לפני כל חג ואחריו, לגבי מה שאוכל ומה שאכלתי, זה תמיד יהיה אוכל אמיתי ואז אין לי על מה לפחד. בשבילי, הוויתור על סוכר וקמח הוא יציאה מהחושך אל האור, מעבדות לחירות, לחיים של ניסים ונפלאות. כן, זה עד כדי כך.
למי שסובל/ת כמו שאני סבלתי – המסר שלי הוא שהיציאה לחרות אפשרית!!! לפעמים קשה לעשות את זה לבד ללא עזרה. אם אתם מרגישים שהאוכל שולט בכם במקום ההיפך ואתם רוצים את החירות הזאת אבל נראה לכם שזו משימה בלתי אפשרית, תבקשו עזרה – לדוגמא קבוצת תמיכה לאכילה כפייתית או עזרה מקצועית.
ציפי ליבנה, אחות מוסמכת, יוצרת "שיטת היעד",
עורכת סדנאות "משקל בריא וראש חופשי" לקבוצות, לזוגות ובליווי אישי.
טל: 055-6644854