עוגיפלצת מרחוב סומסום משוגע על עוגיות. השאלה היא האם האהבה שלו למתוקים כבר הפכה לאובססיה של ממש, האם עוגיפלצת מכור לאוכל?
עוגי מבלה כל יום, כל היום, בחיפוש אחר עוגיות. אין רגע שהוא לא חושב על אוכל ומה הוא יכול לשים בפה. כשהוא לא מוצא את המאכל האהוב עליו, הוא מוכן להסתפק במה שיש, אפילו דברים שאינם לכאורה ברי מאכל, כמו אבנים.
בשנים האחרונות עוגיפלצת התחיל להיות יותר מודע להרגלי אכילה בריאים ובנוסף אוכל גם ירקות ופירות אבל בסוף הוא תמיד חייב משהו מתוק, כמו עוגיה. עוגי אוכל עוגיות ואת כל מה שבא ליד בבולמוס, מהר, תוך כמה שניות ועד שלא נשאר. העור שלו הפך לגוון חולני כחול, העיניים שלו בולטות, והדיבור משובש. עוגיפלצת לא בדיוק מודע לחומרת המצב וכמו הרבה מכורים מתכחש למצבו. ככה הוא וזהו. האבחנה ברורה – עוגיפלצת מכור קשה בשלב מתקדם.
צחוקים בצד, ההתמכרות לאוכל היא דבר אמיתי, בעיה רצינית, ששכיחותה הולכת ועולה בעקבות מאכלים מתועשים עתירי סוכר שמן ומלח. במחקר של ד”ר אשלי גירהרדט מאוניברסיטת מישיגן בארה”ב, כ 50% מהנשים שהשתתפו, אשר סובלות מהשמנת יתר קיצונית (אובסיטי) הראו סימנים של התמכרות לאוכל. ד”ר ורה טרמן, רופאה מומחית בטיפול בהתמכרויות מקנדה שכתבה את הספר Food Junkies: The Truth About Food Addiction” (2014)” סבורה שהשכיחות של התמכרות לאוכל מגיעה לשיעור של כ 30% באוכלוסיות מערביות. בספר שלה היא מתארת את ההתמכרות לאוכל כמצב שאדם אינו יכול לאכול מאכלים מעובדים מאד מבלי לפתח כמיהות חזקות ומחשבות אובססיביות עליהם. היא טוענת שאפשר להתמכר למאכלים ספציפיים ואף לאכילת כמויות גדולות.
קיי שפארד, אחת החלוצות של התחום, כתבה בשנת 1993 את אחד הספרים הראשונים בנושא בשם “Food Addiction – The Body Knows “. בספרה, שפארד מתארת את התופעה של ההתמכרות לאוכל כחוסר איזון מטבולי וביוכימי של הגוף והמוח שמייצר כמיהות למאכלים פחמימתיים מעובדים. המכור לאוכל אובססיבי לגבי אוכל, עסוק במחשבות טורדניות על משקל ודימוי גוף ומאבד שליטה בכמויות שהוא אוכל. היא גם מתארת שאיבוד שליטה זה הולך ומחמיר עם הזמן.
לפעמים מכורים לאוכל מנסים לשלוט באכילה ובמשקל בדרכים שמביאות להתפתחות של הפרעות אכילה כגון צומות, הקאות, שימוש במשלשלים ו/או פעילות גופנית מוגזמת.
במקרים רבים המכורים לאוכל מגיעים לשלב שהם מתייאשים מלשלוט באכילה שלהם בכלל, מה שמוביל לעליה במשקל ולהשמנת יתר קיצונית.
המכורים לאוכל מרגישים המון בושה אשר לפעמים מונעת מהם לבקש עזרה. הם מתביישים מחוסר היכולת לאכול במידה, שאין להם “כח רצון” ולכן רבים מהם אוכלים בצורה סבירה לפני אחרים ואז זוללים כשהם לבד בחדרי חדרים, בסתר. בולמוסים אלו מלווים בהלקאה עצמית ורגשי אשמה נוראיים
לא פעם אחרי בולמוס כזה המכור לאוכל יחליט שהוא “לוקח את עצמו בידיים” ומתחיל דיאטה. אולם, הכמיהה הפיזית והאובססיה המחשבתית תמיד גוררות אחריהן עוד סבב של אכילה כפייתית שמביא לעוד יותר בושה, רגשי אשמה, ייאוש, תחושת בדידות, וחוזר חלילה.
צריך להתייחס להתמכרות לאוכל ברצינות. היא בעיה כרונית, שמחמירה עם הזמן ובסופו של דבר יכולה להוביל למוות. ההתמכרות לאוכל היא כרונית מכיוון שהיא לעולם לא עוברת, היא מחמירה עם הזמן בגלל שללא טיפול, המצב רק הולך ומתדרדר, והיא קטלנית מאחר וללא טיפול, קיימת סבירות גבוהה שהמכור לאוכל ימות בטרם עת. הסיבות למוות מוקדם הן בדרך כלל ממחלות הקשורות להשמנת יתר קיצונית כגון נכות קשה, סכרת, אירוע מוחי, מחלות לב, ובריאות נפשית שנפגעת כתוצאה מהסבל. אני מכירה באופן אישי כמה אנשים שמתו מהמחלה הזאת בגיל צעיר יחסית ובסבל רב.
ככל שההתמכרות מתקדמת, כך המכור זקוק ליותר זמן ומאמץ כדי לנהל אותה. המכור לאוכל מבלה שעות רבות בלתכנן את בולמוסי האכילה, בקניות, בהכנת האוכל, בהסתרת האכילה והשאריות, בהקאות, בלקיחת תרופות משלשלות, ובפעילות גופנית נמרצת כדי לפצות על האכילה. לפעמים דרוש זמן בכדי להתאושש מההשפעות הפיזיות וההרגשה הרעה שנגרמת מהאכילה הכפייתית. לעתים התיפקוד היום יומי נפגע כמו היעדרות מהעבודה או פעילויות חברתיות, בעיות נפשיות וגם פגיעה במערכות יחסים.
חוקרים מתחילים להכיר בזה שיתכן שההתמכרות לאוכל היא אחת מהתופעות שתורמות למגיפת השמנת היתר שתוקפת מדינות רבות. בעולם שרבים כל כך עם השמנה והשמנת יתר קיצונית, הגיע הזמן לתת את הדעת גם לתופעה ההולכת וגוברת של התמכרות לאוכל.
מזה כ 30 שנה, קיימות בארץ קבוצות 12 צעדים לאכלנים כפייתיים כגון “אכלנו יתר אנונימיים” ו”חברי גריישיט אנונימיים” בישראל. אלו הן קבוצות של אנשים שמגדירים את עצמם כמכורים לאוכל, או אכלנים כפייתיים, ועוזרים אחד לשני להחלים מההתמכרות בעזרת תכנית רוחנית של 12 צעדים. קבוצות “12 צעדים” הן קבוצות שמבוססות על תמיכה ועזרה הדדית אשר התחילו במאה הקודמת בשנות השלושים ע”י שני אלכוהוליסטים. היום השיטה התרחבה לקבוצות של מעל אלף סוגים של התמכרויות ובעיות ומרכזי גמילה רבים אימצו אותה כשיטה טיפולית.
בדומה להתמכרויות אחרות, חשוב מאד קודם כל להיגמל מה”סם”. בהתמכרות לאוכל הכוונה היא להימנע ממאכלים עתירי סוכר ופחמימות פשוטות או “לבנות”, ממאכלי בולמוס אישיים ומהתנהגויות אכילה כפייתיות (כמו אכילה לילית, או אכילה מול הטלויזיה).
שיטת הטיפול המקצועית של תזונה נבונה באה לתת מענה לאותם אנשים שסובלים מהתמכרות לאוכל ומבוססת על מחקרים מדעיים. בתזונה נבונה, באווירה של קבלה ואהבה, לומדים לעומק על ההתמכרות לאוכל, איך להתגבר עליה ומקבלים ליווי צמוד בתקופת הגמילה. מאחר וההתמכרות לאוכל הינה מצב כרוני, לאחר תקופת הגמילה, הלקוחות של תזונה נבונה” מסיימים את ההדרכה עם תכנית המשך על מנת לקבל כלים להישאר בהחלמה ולחיות חיים בריאים, שמחים, וחופשיים מהאובססיה.